During This Eclipse You Make a Bracha

 Orach Chaim 229:3

הרואה חמה בתקופתה והוא מכ"ח לכ"ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבקר אומר ברוך עושה בראשית וכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח:

Mishna Berura sk 9

וכן מברך וכו' - וכהיום אין נוהגין העולם בזה:

Many people have discussed the fact that there is no record of making a bracha on a solar eclipse. The vast majority of poskim say that one should not make a bracha on a solar eclipse. 

It so happens, that today you can make a bracha. That is because today, the new moon is in Mazal T'leh, Aries. At the very same time as the eclipse, the new moon is in Mazal T'leh. 

During the eclipse, everyone can see the moon - that's the point of an eclipse. True, it is a black disc, but you are seeing the moon. This is true in totality as well. You will see the sun's corona around the moon, making it visible. The moon is manifest, its presence is obvious, more so than during the night. 

I understand that some will say that we really are not seeing the moon, it is merely obscuring the sun, but it remains invisible. I say that this is merely another form of being visible. If you can visually discern the shape and position of an object, you are 'seeing' it.

That moon will be in the the mazal T'leh. When the new moon is seen in the Mazal T'leh, you make the bracha עושה מעשה בראשית .

So it is certainly true that we do not make a bracha on a solar eclipse. It is certainly the case that nobody makes the bracha on the new moon when it is in the Mazal T'leh. But I think everyone would agree that when the solar eclipse and the new moon being in Mazal T'leh are at the same moment, you can confidently make a bracha.

It's lonely, being the only Jew on the planet that is aware of this coincidence. But facts are facts.

UPDATE:

Of course, someone else thought of this, nine years ago, and that is an individual in Eretz Yisrael whose relationship with me I am not at liberty to discuss. I will say, though, that he is a university professor and poseik whose knowledge of physics and astronomy and halacha are of the highest caliber. 

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=21509

Simple Question on Piyut after the Megillah

 In the Piyut after the Megillah, אֲשֶׁר הֵנִיא,  we say

הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים:

וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב:

I find this difficult to understand. Right now I am situated in the afternoon of Purim, so any opacity might be the consequence of the reader, not the text.

I do not understand how we can accuse Haman of ingratitude. Shaul killed man, woman, and children of Amalek. He, for some unknowable reason, allowed Agag to live one more night, during which he impregnated a woman with the progenitor of Haman. I do not see why we accuse Haman of ingratitude. True, Shaul killed every single person of Amalek, but he allowed Agag to live a few hours more, and that's why you, Haman, are alive. Any this means that Haman should be abjectly grateful??? We committed genocide on the nation of Amalek. Shaul granted Agag a short reprieve. For that Haman should be grateful?  Maybe what he should do is return the favor, and leave Mordechai the last of his people alive long enough to father a child?  That seems fair enough.

Someone suggested that in that world, this was what was expected, like the Connecticut Yankee in King Arthur's court. You can't really complain when what was done to you is precisely what you would have done to the other guy. Fine, that may be true. But to accuse Haman of being a kafui tov is just too much. 

Rav Bergman asks this question in his Shaarei Orah Volume I. I do not see that he offers any valid answer to the question.

I await a wise answer.  

A freilachen Purim to all, and to all, a good night.

Thoughts on Purim / Kippurim from Rav Edelstein, Reb Tzadok, Reb Kulefsky, and the Sfas Emes.

 I'll begin with the way Harav Gershon Edelstein zatzal asked the question in a shiur in 2017.

ידוע מהאר"י ז"ל, שיום הכיפורים הוא כ"פורים" ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ואילו בפורים עוסקים בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור? בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול…

(I was going to pick out highlights, but it's straight highlight, so here it is.  After the shmuess from R Gershon I will have the Drasha I gave in preparation for Purim this year, 2024/pei daled.)

מדוע תיקנו משלוחי מנות? I שיחה מיוחדת מיוחד ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על חג הפורים

ידוע מהאר"י ז"ל שיום הכיפורים הוא כ"פורים", היינו שבבחינה מסויימת פורים הוא זמן מסוגל יותר, ויכולים לזכות בו למעלות רוחניות יותר מיום כיפור, ולכן יום הכיפורים נתלה בפורים – כ"פורים".

ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ובמשך כל היום עוסקים בתפילה ווידויים, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ועוסקים רק ברוחניות, וגם זוכים לטהרה ולכפרת עוונות, ואילו בפורים עוסקים הרבה בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור?

בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול, ורבים סבורים כאילו שיש "פטור" מתלמוד תורה בימים אלו, וגם מאלו שלומדים יש שמרגישים שזו מידת חסידות, וכאילו נוהגים "לפנים משורת הדין" במה שלומדים תורה בפורים, ובאופן של פריקת עול לא רק שלא מתעלים כמו ביום כיפור, אלא יש גם ירידה, וכבר אמרו (אבות ג', ה'): "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ", ואמנם ב"ה יש גם רבים בקרב הציבור שאינם נוהגים בפריקת עול בפורים.

ונראה שהיא הנותנת, דווקא משום שבפורים הנסיון גדול יותר, ומצד הטבע נמשכים בו לפריקת עול, לכן מי שעומד בנסיון ואינו פורק עול בפורים זוכה לדרגות גבוהות יותר, כי ככל שהנסיון אצל האדם יותר גדול, שמצד טבעו הוא אוהב פריקת עול, ולמרות הכל מתגבר ועומד בנסיון, זוכה בזה למדרגה יותר גבוהה, וכיון שבפורים הנסיונות יותר גדולים מיום כיפור, לכן מי שמתגבר עליהם זוכה למדרגות יותר גבוהות מיום כיפור.

להרבות באהבה ואחווה

אמנם יש להבין מהו עניין תקנת משלוח מנות ומתנות לאביונים. ידוע שהענין בזה הוא להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, אבל צריך ביאור מה זה שייך לנס פורים, בשלמא תקנת קריאת המגילה והזכרת 'על הניסים' מובן שהם כדי להזכיר את הנס ולחזק את הרגשת ההודאה, אבל מה השייכות בין מידות טובות לנס פורים, ומדוע דווקא בימים אלו תיקנו תקנות לחיזוק המידות הטובות?

ונראה לבאר בזה, כי הנה מידות טובות הם יסוד כל התורה כולה, וכמו שכתב בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל שמי שחסר לו בשלמות המידות כל מצוה שהוא מקיים אינה בשלמות, והיינו שחסר בקדושת המצוה, שהמצוה מקדשת את האדם, ועושה תיקונים בכל העולמות העליונים, ומשפיעה שם שמחה ואור, וזהו בזמן שאדם עושה את המצוה לשם שמים, אבל אם חסר לו בשלמות המידות, הרי זה מלווה את כל המצוות שהוא עושה, שכל מצוה ומצוה שהוא עושה יש בה נגיעות של מידות רעות, ואינו מקיים את המצוות בשלמות לשם שמים, וממילא חסר בשלמות קדושת המצוה.

ונמצא שאם חסר לאדם קצת אהבת הבריות, שאינו מקיים ואהבת לרעך כמוך ממש, הרי זה חיסרון בשלמות כל התורה, ולכן אמרו (ירושלמי נדרים ט', ד') "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", היינו שחסר בשלמות כל התורה אם חסר באהבת הבריות.

והדרך לאהבת הבריות ולמידות טובות היא גם על ידי תורה, כי היצר הרע מפתה את האדם לתחרות ולמידות רעות, שירגיש שהכל שייך לו, וכביכול צריך לדאוג רק לעצמו שיהיה לו טוב, ואינו צריך להתחשב עם השני, וכדי להגבר על היצר צריכים לעסוק בתורה, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב) "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

אמנם תורה תבלין לבד אינו מספיק לשנות את טבע המידות, כמו שכתב באור ישראל לרבי ישראל סלנטר (מכתב י"ד) "ההתהפכות מרע לטוב בלי לימוד המוסרי הוא כמו בקשת הראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן", היינו שכדי שישתנה הטבע צריכים עבודה מיוחדת על המידה עצמה, על פי חכמת הנפש שבספרי המוסר, להתרגל במידות הטובות ולעקור את המידות הרעות, עד שהרגל נעשה טבע, וכגון מי שהוא בעל גאווה לשנות את הטבע שיהיה ענו בלב.

ואמנם גם לימוד המוסר אינו מספיק, אלא צריכים תפילה על מידות טובות, וכפי שמבקשים בסוף שמונה עשרה 'ולמקללי נפשי תידום' היינו שלא יהא אכפת לי שמבזים אותי, ולא להרגיש צער בזה.

ומבקשים תחילה 'נצור לשוני מרע' שלא לדבר לשון הרע. ויש להבין למה צריכים להתפלל נצור לשוני מרע, הרי זה תלוי באדם עצמו שלא ידבר לשון הרע, כמו שכתוב (תהילים ל"ד, י"ד) "נצור לשונך מרע", ומדוע צריכים תפילה על זה, עד כדי כך שהאמוראים הקדושים היו מבקשים על זה בסוף תפילתם (ברכות י"ז, א), ומבואר כי לא מספיק מה שאדם משתדל בעצמו, אלא צריך גם לבקש רחמים, מפני שהיצר הרע חזק מאד, וצריכים סייעתא דשמיא להתגבר עליו כמו שאמרו (בקידושין שם) 'שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו', ומה שכתוב "נצור לשונך מרע" היינו על ידי השתדלות יחד עם תפילה.

בפרט בענין לשון הרע, יש יצר הרע חזק מאד לדבר לשון הרע, ויותר מזה קשה שלא לשמוע ולא להאמין ללשון הרע, ומצינו שאמרו חז"ל (כתובות ה, ב) מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו.

ומי שכבר שמע לשון הרע, כתוב (משלי ט"ו, ד') 'מרפא לשון עץ חיים', היינו שעסק התורה הוא רפואה ללשון הרע, ונחלקו בגמרא (ערכין טו, ב) אם זוהי רק עצה לכתחילה למנוע שלא להיכשל בלשון הרע, או אפילו אחרי שכבר נכשל, עסק התורה מרפא ועוקר את החטא, וכל זה בזמן שכוונתו ורצונו לעקור את המידה הזאת.

קיימו וקיבלו – במידות טובות

על כל פנים נתבאר כי חיסרון במידות הוא חיסרון בשלמות כל התורה, ושלמות המידות מוכרחת היא לצורך קיום כל התורה, ובזה מובן מה שתיקנו בפורים תקנות לחיזוק המידות הטובות בין אדם לחברו, שהרי בפורים כלל ישראל קיבלו את התורה מאהבה, וכדאיתא בגמרא (שבת פח, א) שבמעמד הר סיני כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ובימי אחשורוש חזרו וקיבלו את התורה מאהבה שנאמר "קיימו וקיבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר.

ובאמת יש להבין כיצד יתכן שבמעמד הר סיני לאחר כל הניסים ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, היו במדרגה נמוכה יותר מימי אחשורוש, וקיבלו את התורה רק מיראה ולא מאהבה.

ויש לבאר מפני שדרגות הולכות בהדרגה, וצריכים תחילה להשיג מדרגת היראה, ורק אחר כך זוכים למדרגת האהבה שהיא מדרגה גבוהה יותר, לכן במתן תורה הראשון במעמד הר סיני השיגו את המדרגה הראשונה שהיא מדרגת היראה, וקיבלו את התורה מיראה, ורק אחר כך בימי אחשורוש, שכבר היתה להם מדרגת היראה ממה שקיבלו בסיני, אז היו יכולים להוסיף על זה ולזכות גם למדרגת האהבה הגבוהה יותר, ולקבל את התורה מאהבה.

ומאחר שימי הפורים הם זמן קבלת התורה מאהבה, לכן בימים אלו יש להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, כיון שלצורך התורה צריכים מידות טובות, ולכן יחד עם מה שקיימו וקיבלו את התורה מאהבה, תיקנו גם משלוח מנות ומתנות לאביונים לחיזוק המידות הטובות, והרגל נעשה טבע, כשעושים מעשים טובים מתוך מידות טובות זה מחזק את המידות הטובות. זה הכלל, כשאדם עושה מעשה טוב מתוך אהבת המעשה הטוב מתחזקת בו המידה הזאת, וככל שעושה יותר מעשים טובים, נעשה יותר ויותר טוב.

וזו היא עצה להצלחה בתורה, כדי לזכות שתהא קבלת התורה מאהבה צריכים מידות טובות, שלא יהיו לאדם דרישות, וירגיש שלא מגיע לו כלום, ויוותר לאחרים, ויאהב כל אחד ואחד, אלו הן מידות טובות הנצרכות לקבלת התורה מאהבה.

ההנהגה בפורים

והנה כתוב בספרים כי השפעת המועדות חוזרת בכל שנה ושנה, שאפשר לזכות שוב למעלות שהיו באותו הזמן, ובימי הפורים שקיבלו את התורה מאהבה, זהו זמן המסוגל, שיכולים לזכות בו לתורה מאהבה, וצריכים לנצל את הזמן המסוגל לזה.

וב"ה בשנים האחרונות בהרבה ממקומות התורה קובעים סדרי לימוד בפורים, אפילו אברכים בעלי משפחה, ושמעתי שגם בחוץ לארץ יש מקומות שלומדים סדרים שלמים בפורים, בלילה וביום, ועל ידי זה רואים ישועות! אנשים שזקוקים לישועה זוכים לישועה בזכות לימוד התורה בפורים, זוהי המעלה של תורה בפורים.

כמובן שצריכים גם לקיים מצוות היום, וצריך להיות בשמחה ובמצב רוח טוב, שהתמדת התורה תהיה מתוך אהבת הבריות ומידות טובות, ושלא יהיה על חשבון מישהו אחר, שבני המשפחה לא יסבלו מזה, וגם הם ירגישו אווירה שמחה בפורים.

ועוד יש לדעת בענין שמחת פורים, הנה אמרו חז"ל (מגילה ז', ב') חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', ופשוט כי תכלית השמחה הוא להגיע על ידה לאהבת השם ולקבלת התורה מאהבה, וכן הביא הביאור הלכה סימן תרצ"ה מדברי המאירי "שלא נצטוו" על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת השם יתברך, והודאה על הניסים שעשה לנו".

אבל יש שבאים מתוך השמחה לקלות ראש ופריקת עול, וצריכים לדעת מה שכתב הביאור הלכה בשם חיי אדם כי "היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים", היינו שאם יש חשש ששמחת פורים תגרום איזה זלזול ופריקת עול במשהו, יצא שכרו בהפסדו, ואין על זה שכר, רק הפסד, ולדאבוננו הרבה מהציבור נכשלים בזה.

והנה ימי הפורים נועדו להרבות באהבה ואחווה, אבל יש כאלה שלהיפך, בפורים מתירים לעצמם לפגוע במי שיש להם חשבון איתו, ועושים ליצנות או אונאת דברים, על ידי "עיתון קיר" וכיוצא בזה. צריכים לדעת שאין לזה שום היתר! וכבר דיברתי על זה הרבה פעמים וסיפרתי עובדות על אלו שעשו דברים כאלו בפורים, אפילו מעשים שאינם חמורים כל כך, אבל היה איזה זלזול בבין אדם לחברו, ולבסוף נענשו בעונשים משונים שלא כדרך הטבע.

עיקרם של ימי הפורים הוא תורה ומידות טובות, וזו הזכות הגדולה לכל אחד ואחד, שנזכה באמת להתחזק בתורה ובמידות טובות. תחילת השמחה היא באדר, וממשיכים אחר כך בניסן, כמו שכתב רש"י בתענית (כט, א)  משנכנס אדר – ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, חודש ניסן הוא גם זמן של שמחה, שהיו בו ניסים, ולאחר מכן באים ימי הספירה שהם זמן של חיזוק והכנה לקבלת התורה.

יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק בכל הדברים הצריכים חיזוק.

 מתוך עלון 'דרכי החיזוק', תשע"ז

Here are my thoughts.

It known that the Gaon said that other yamim tovim are חצי לה' וחצי לכם. Yom Kippur is כולו ל'ה,  and Purim is כולו לכם. So the two days are two halves of one unified combination.  This is good, of course, according to R Yehoshua in Psachim 68b. It leaves us room to think about how the other Tannaim would understand it.

I saw that R Y M Kulefsky suggested that although the kedusha of Yom Kippur is tremendously greater than that of Purim, Purim has a certain advantage. Yom Kippur is entirely bein adam lamakom. On Purim we have both Mitzvos Hayom that are bein adam lamakom, in PIrsum HaNeis, and lechaveiro, in Mishloach Manos.

He finds this inadequate, because the bein adam lamakom on Purim is not comparable in any way to the bein adam lamakom on Yom Kippur. 

He answers with the Rambam at the end of his list of Mitzvos in the intro to the Yad, where he says, regarding the derabanan of Megillas Esther, 

אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.

that the central theme of Purim is that Hashem answers our tefillos.  It is said that the Brisker Rov pointed out that the piyut Shoshanas Yaakov says the exact same thing-

להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך. 

We see that this is the central theme, this is the point of the pirsum haneis: The Ribono shel Olam answers the tefilla of Klal Yisrael. Whose tefillos? קוויו וכל החוסים בו. 

Obviously, this is reflected in our Matanos and Mishlochim, which manifest the idea that כל הפושט יד נותנים לו. 

As Rav Tzadok  פרי צדיק, פורים א׳ and countless others have said,

והקב"ה מקיים מצותיו תחלה (ויקרא רבה בחקותי)וכן מתנות לאביונים דאיתא (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו.והקב"ה מקיים מצות זקנים, ונותן צדקה לכל דורשי ישועתו בכל ענינים.

which matters mostly because it coincides with the theme of שכל קוויך לא יבושו and שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" .  

The Gemara in Megilla 5b says that Chazal initially wanted Purim to be a Yomtov including Issur Melacha, but Klal Yisrael, אם לא נביאים, decided that it should not be assur b'melacha. Chazal said משתה ושמחה ויום טוב, but we said  משתה ושמחה alone. So the Sfas Emes (brought in Likutei Yehuda Purim page 1) says that if it were a Yomtov with issur melacha, Havdala would be necessary. 

ומטעם זה לא קבלו עליהם את יום הפורים להיות יום טוב כדי שלא יצטרכו לעשות הבדלה

Rav Kukefsky said that this was because the mussar haskeil of Purim is davka that בכל קראנו אליו, and saying havdala would imply that this promise is limited to one day. Because Purim is not limited, they decided to forego issur melacha and thereby eliminate the need for Havdala.

I added a story I saw from R Y Zilberstein's shiur. A gadol batorah came to him with a serious problem. Great story, of course.

שאלה. אחד מארגוני הצדקה הכריז שהתורמים מעל סכום מסוים, יזכו ששמותיהם בצירוף הבקשה בה חפצים, יועברו לתלמיד חכם, ירא שמים וצדיק, שיעתיר עבורם ביום הפורים, שעליו נאמר 'כל הפושט יד (גם בתפילה) נותנים לו'. ובכן, רשימת השמות והבקשות הועברו לתלמיד חכם, והוא מתחיל להתפלל בעד התורמים, והנה הוא נתקל בתרומה שנתקבלה מאת יהודי בשם א. בן ש. ובצידה בקשתו: 'מתחנן שיעתירו בעדי לשלום בית עם רעייתי ש. בת ר.', ותורם 788 שקלים (כמניין שלום בית). כעבור שתי שמות נוספים, הגיעה בקשה לתפילה בעד הגברת: ש. בת ר. ובקשתה: 'משוועת לגט, מבעלי א. בן ש.', ותרמה עבור זאת 360 שקלים. חושב התלמיד חכם בליבו, השמות הללו מוכרים לי, ונזכר בבקשה הקודמת של הבעל, לשלום בית. נמצא אפוא שהבעל תרם להשכנת השלום בבית, ואשתו תרמה לפירוק השותפות.

בא התלמיד חכם ושאל: כיצד יש לנהוג כעת, וכי ניתן להתפלל על שתי בקשות שסותרות זו את זו, ואם לא אמלא את בקשת האשה, האם יש כאן בעיה מצד 'חושן משפט', שכן תרמה רק על דעת שתזכה שנזכירה לזכייה בגט המיוחל. 

תשובה. נוסח התפילה שיש להתפלל עבור בני הזוג הוא, שיעזור השי"ת שתזכה למה שטוב לה באמת. כי קמיה שמיא גליא, אם הטוב עבורה הוא להמשיך לחיות עם בעלה או להתגרש. ואף על פי שהאשה דרשה שיתפללו לגט, ותרמה רק לשם כך, מכל מקום בקשה זו (על דבר מסוים) נובעת מחמת חסרון ידיעה ובורות, וכעת, אנו 'נפרש' את בקשתה באופן הראוי והמועיל עבורה. 

[וכעין דברי הספר חסידים (סימן תד), שכתב: 'איש שנדר ב(סתם לתלמוד תורה), ואמר דעתי למצוה רבה, לתת כסף לספר תורה, לפי שהוא יחשוב שאין מצוה (גדולה) יותר מזו. יאמר לו [החכם], כיון שלבך למצוה ושיהיה מעיין תדיר, הרי בספר תורה שאתה חפץ, אינה כל כך מעלה, שהרי יש לקהל הרבה ספרי תורה, אלא תן לצורך ספרים )ספרי לימוד(, להשאיל שילמדו, וצדקתך תעמוד לעד'. דהיינו, החכם מייעץ ליהודי )החסר ידיעה( מהי המצוה היותר חשובה שכדאי לו לעשות בכספו, ואף שחשב לייעדו לספר תורה, מן הסתם הוא מתכוין למה שיורו לו חכמים שכדאי לעשות )ויעו"ש במקור החסד(

[. ומסופר על הגאון רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל, שהופיע פעם בראש משלחת של גדולי ישראל בארמונו של הצאר הרוסי. מיד בכניסתו, פנה אליו הצאר ואמר לו: "יש לי שאלה קשה לשאול אותך, ידוע לי שאתם היהודים בכל שבת ושבת מתפללים ומברכים את הצאר לשלומו ושינצח בכל מלחמותיו, אני גם בקשתי מאחד היהודים שיתרגם לי את נוסח הברכה הזו, אולם עתה אני יודע שכל הדברים הללו אינם אלא מן השפה ולחוץ, שכן כפי שידוע לי תפילה זו נאמרת על ידי אותם היהודים בכל מדינה ומדינה, ואם כן, כיצד מתפרשת תפילה זו, הרי יש לי שנים ארוכות מלחמה עם קיסר גרמניה, ואם גם בגרמניה מתפללים היהודים לניצחון מלכם, ואתם כאן מתפללים לניצחון מלככם, אם כן כיצד מתיישבת סתירה זו?".

 הגר"י מוולוז'ין השיבו באופן מיידי: 'הרי פיך אמר שתירגמו לך את התפילה, ויודע אתה היטב את נוסחה. כיון שכך בודאי שמת לב שהתפילה מתחילה במילים: "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יגדל וירומם וינשא וכו', את הקיסר האהוב",... ונשאלת השאלה, וכי אין שבח אחר של הקדוש ברוך הוא המתאים לקובעו בתפילה זו, אלא בזה שהקב"ה מכוון את האוניות בלב ים ומפלס להם דרך ונתיב?!'. "ובכן, התשובה היא כיון שהאניות נוסעות בעזרת מפרשים שהרוח נושבת בהם, תאר לעצמך שעתה נמצאת אוניה במזרח וברצונה להפליג למערב, צריכה היא אם כן רוח מזרחית, באותה שעה ממש יוצאת אוניה מהמערב שפניה מועדות למזרח, היא צריכה כמובן רוח מערבית, כיצד בכל זאת מתנהלת תנועת האוניות על אף קושי זה? אלא זהו כוחו של הקדוש ברוך הוא! אף כאן, יכול הקדוש ברוך הוא ל'סדר' שגם אתה תנצח, וגם אויבך קיסר גרמניה ינצח...". 

תשובה מחודדת זו כבשה את ליבו של הצאר, ומאז דברי הגר"י מוולאז'ין היו נשמעים אצלו בכבוד ובהערכה, על אף שהצאר היה ידוע כשונא ישראל.

 וכעין זאת נאמר גם בנידון שאלתנו, יש להתפלל גם עבור הבעל וגם עבור האשה, כדי שהשי"ת יסדר את הטוב ביותר עבורם, ואין כאן כל חשש של גזל, כי אליבא דאמת הת"ח התפלל גם על האיש וגם על האשה כרצונם, והקב"ה יסדר הטוב ביותר עבורם.

For me, the mussar haskeil is that Hashem hears our tefillos and answers our tefillos, but Hashem does not do what we want. When you daven, talk about your problem and ask that the Ribono shel Olam solve your problem with Rachamim. How the problem will be solved is not up to you.

Exploiting the Newly Dead

 Thinking about the interplay of the two themes of Purim, that it a special time of ratzon for Hashem to answer our Tefillos, and we, here on Earth, give tzedaka to whoever asks for it- deserving or not כל הפושט יד נותנים לו- reminded me of the crass self interest we see at funerals.

Every levaya people ask the niftar for mechila. I have been told that many gedolim say that asking a recent niftar to be a meilitz yosher or for help in shidduchim or for anything else is not right, because they are suddenly immersed in the most terrifying time of their existence (even Reb Yochanan ben Zakai  ברכות כח ע"ב), when they and the Beis Din shel Maalah review their lives, what they did, what they failed to do, and all the inconceivably enormous consequences of those deeds and misdeeds and failures, all masks and delusions and excuses are ripped away and they face the ultimate and terrible truth, and they really have neither the time nor the inclination to put in a good word for you. 

But the fact is that people say "please be mochel me if I this, or that, or whatever." Why? I think this is because you have the nifter over a barrel.  This soul that is about to be judged, when you ask them to be mochel you, they know very well that this is not the time to say "No, I will not be mochel you, you hurt me, you cheated me, you ignored me, you wronged me," and so on. A soul that is unwilling to be mochel is asking for trouble. במדה שאדם מודד בו מודדים לו. The judges on the Heavenly Court would rightly say "You aren't mochel, and you ask for mechila? You are such a kapdan, we should be mevateir?" Even on erev Yom Kippur, this is a major theme of the תפילה זכה . So the niftar has no choice. Even if you really wronged him, and really do not deserve the mechila, you'll get it anyway.  I think that's pretty nasty. If you want mechilla, figure out a way to undo the wrong you did. Do mitzvos in his or her name, give tzedaka, learn mishnayos, build an orphanage, whatever. But don't take advantage of the nifter's terror to get what you don't deserve just by asking mechila.  I personally hope that when I die, people will walk by and say they're mochel me. That would be a nice thing to do. 

Noam Hashem

In Pekudei when they finished the keilim and in Shemini when the kehuna was handed over to Aharon, Moshe gave them the bracha.

Shemos 39:43 

וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה

Rashi there

וירא משה את כל המלאכה את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה שהיה הכל כמעשה בראשית כמו שכתוב לעיל. מיד ברכם שנאמר ויברך אותם משה. מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו ה' אלהי אבותיכם וגו' רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' וכו' (תנחומא, פקודי יא)

Similarly Vayikra 9:23,

  ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם    

Rashi

יצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

which explains why he gave them the bracha a second time.

Why the word Noam for Shechina?

Rav Bergman in maamarim (Tzav) says it's because hashra'as hashechina in the Mishkan davka required perfect middos, such as Aharon's when he saw Moshe made king and Moshe's when he saw Aharon given eternal kehuna. That's why Nadav and Avihu had to die, because their avoda had a lack of hachna'ah and joy at another's success, and it threatened the whole kedusha of the Mishkan.

The word appears in Tehillim 90, in Tefilla l'moshe, and in Zecharya 11, by the two maklos, and in Mishlei. The Malbim learns that noam is the satisfaction of knowing that you've completed your tafkid.

But it seems to me that the simple pshat is that the word Noam refers not to the prerequisite but to the Shechina itself.

I just saw something in the Teivas Goma (here and here) that makes sense of it all. The Pri Megadim says that b'etzem, all the avodos of making the Mishkan were our little hishtadlus and the Ribono shel Olam making the real creation. But to start the process, they had to make themselves a mikdash (b'socham), and for that, for Tikkun Hamiddos, or Yiras Shamayim, the ikkar is what the man does.

אגדה. וירא משה כל המלאכה כן עשו ויברך. עיין רמ"א יפה; והענין כי מלאכת המנורה השליכו לאש ויצאה מאליה. וכל מלאכה המשכן מה' היה והם סייעו לבד. ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה מאיליה, ולא נחסר מזהב וכסף ונחשת כלום כמ"ש רמ"א ז"ל, משכן העדות העיקר מה' והם סייעו, נראים כאלו הם עושים. אבל ושכנתי בתוכם שיעשו הם עצמם מקדש ויטהרו גופם להשראת שכינה, הם העיקרים והקב"ה סייעם. הכל בידי שמים כו'. ופ' תרומה ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו כו' ויהי נועם כו' יע"ש יפה. וקיי"ל מסייע אין בו ממש ונמצא במלאכת המשכן הם היו מסייעים והעיקר מה' ובלי סייעתם היה נעשה אבל שיטהר האדם גופו העיקר ממנו, ובלי סייעת ה' א"א לולי הקב"ה עוזרו כו'. וזה הוה סיוע שיש בו ממש ...

Mimeila, Noam is the perfect term, a word that captures everything that happened.  Noam means the shleimus hamiddos of Veshachanti b'socham that that makes it possible for us to do the beginning of a peula and Hashem then creates a perfect klei machzik bracha for Avodas Hashem, and Noam means the Shechina itself. The Noam is the machshir and the Noam is the totza'ah.  Ultimately, the Noam is knowing that you have fulfilled your tafkid of creating a matzav where the Ribono shel Olam is willing to bring His kedusha into this world.

This is not really a great novelty. It is pashut in the passuk itself. Look at the Malbim:

"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, "ומעשה ידינו" יהיו דברים אשר "כוננהו", שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע"כ היא התפלה:

מעשה ידינו כוננה עלינו means that our efforts of self-improvement, to grow in ruchniyus, כוננה עלינו- may they be successful and make us what we want to be. מעשה ידינו כוננהו  asks Hashem "May we be worthy so that our efforts to make the world better should bear fruit and create a מדור לשכינה." The bracha, the tefilla, of נועם, has two steps. Step one,  עלינו. Step two, כוננהו. Step one, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. Step two, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. 

Reb Leib Bakst's Beis Din

 The story is well know, and I've mentioned it before, here, as I verified it with Reb Yehuda Bakst. 

When Harav Bakst was a young man in Shanghai, he was stricken with severe appendicitis, and he hovered between life and death.  He dreamed that he was in front of the Beis Din shel Ma’alah, and the Mashgiach, R’ Yeruchem, was on the Beis Din.  The members of the Beis Din were arguing about who is more chashuv, Malachim or people. Some said that people are more chashuv, because Malachim can only do one thing, but people can do many things at one time. They then asked Rav Bakst, what does he say, does this mean that people are better than Malachim? He said he did not want to answer. They told him that he had no choice, and he had to answer. So he told them that this did not prove that people are better, because pshat that a Malach can do only one thing is that when he does his shlichus, he does it with his entire being, with all his kochos. But when people do more than one thing at a time, it is because they are not doing the things they are doing 100%, they are not being done perfectly. Even for people, if they need to do something perfectly, they can only do one thing at a time. R’ Yeruchem said that what he said was good, and the Beis Din paskened that he will live. And then he woke up. When the Mirrer oilam wanted to make a shinui hasheim, he refused, saying that Beis Din had already paskened that he will live, and he will live, and there is no reason to make a shinui hasheim. 

My son, Reb Shlomo, said this at a Sheva Brachos this week, and he added that the Choson had this quality of giving himself over b'leiv vonefesh to his hasmada in Torah. But he added that Rav Bakst really was saying (or, we can say with Rav Bakst's yesod,) that it is possible to have the maalos of both Ben Adam and Malach. Of course, single minded focus, doing something with all you kochos, is the ultimate. But when a person seeks the one goal of Shleimus, of being a true Eved Hashem, then many other things are just pratim in the great over-arching goal. Everything that he does is evaluated according to its effectiveness in achieving the tachlis of being an Eved Hashem. Such a person has the maalah of a Ben Adam who can do many things, but he also uses the quality of Malachim, to be focused entirely on the one tachlis of life and to shatz opp everything he does with that measure. So the biggest maalah is to have the ability to focus totally on one tachlis, not just one nekudah. 

We realized that with this in mind, we can imagine who the other two Dayanim on the Beis Din shel Maalah were (and we were able to connect it to the Parsha.) Rav Bakst said one of them was Reb Yerucham. I think the other two were the Rambam and the Ramban.

It is well known that the Rambam (and the Chinuch) holds that there is only the mitzva of building the Mishkan. All the keilim are not separate mitzvos from the Taryag. When you build the Shulchan, the מצוות צריכות כוונה is the Mitzva of ועשו לי מקדש, the general mitzva of Binyan Hamishkan, because the Shulchan is just a pratt in the mitzva of building the Mishkan. The Ramban says no, every kli is a mitzva bifnei atzmo. True, the fabrication of the Menorah and lighting the Menorah are one mitzvah, but that mitzva, and building the Aron and the Mizvbeiach and the Kiyor, are independent of the general mitzva of Binyan Hamishkan and are counted individually among the Taryag. When you build the Shulchan, you say asher kidshanu to build a Shulchan.

So the Rambam and the Ramban were arguing about this. The Rambam said that the ikkar was the tachlis, and once the person has the tachlis in mind, every pratt is just an element in accomplishing the tachlis. So, too, a person can do innumerable things, but it is possible to do these many things with total dedication and focus on the ultimate tachlis of being an eved Hashem, and it is called one thing. The Ramban said, no. When Hashem gives a tzivui, you do the pratt, you focus on doing what you are told, and it is not for you think about how your particular peula fits into the purpose of the universe. That is the maalah of a Malach; his focus is to do the peulah with which he was entrusted and nothing else matters. Ultimately, it was the Isaiah Berlin dialectic - "The fox knows many things, but the hedgehog knows one big thing" 

So they couldn't come to a conclusion, and they said to the third Dayan, Reb Yerucham, which is better. To have the general tachlis focus of a human being, or a Malach's tight and exclusive focus on a particular task. When Reb Yerucham saw Rav Bakst, he said, good, what do you say? Rav Bakst answered that if a person does many things separately, then it is a flaw, compared to Malachim. But if he can have a heavenly perspective, and see that Shleimus HaAdam is the ultimate goal of being an Eved Hashem, then he has the multitasking power of Man combined with the laser focus of a Malach, and that is really what the Ribono shel Olam expects from us.

For Purim Katan

 I heard this in the name of Reb Akiva Eiger, as quoted by a Rav Nassan Adler (not that one) who heard it from Reb Akiva Eiger. 

Orach Chaim 697:

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:
יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור 

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:

Shaarei Teshuva:

י"ד. עבה"ט ועבט"ז שהביא בשם הגהות תשב"ץ שרבינו יחיאל מפאריז רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפי' מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין בר"י שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש. נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה

Gemara Megilla 6b:

מַתְנִי׳ קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר שֵׁנִי. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

Gemara there:

וּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין בֵּין אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁבַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן לְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁבַּאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִילָּה וּמַתָּנוֹת. הָא לְעִנְיַן הֶסְפֵּד וְתַעֲנִית — זֶה וָזֶה שָׁוִין,

Implication of the Mishna is that there is a mitzva of mishteh v'simcha in Adar Rishon - Adar Rishon is the same as Adar Sheini, and the only thing it doesn't have is Megilla and Matanos. 

Implication of Gemara is that only regarding the one vestige of simcha, i.e., not to fast or be maspid, are they the same, but they are not the same regarding the general mitzva of Mishteh vSimcha.

This is pointed out by Tosfos there dh ורבי אליעזר.

יש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה (ב) בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא דע"כ לא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד דהא הימים האמורים במגילת תענית האסורים בהספד אין בהן משתה ושמחה וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון

Reb Akiva Eiger: this is what the Rama means when he says טוב לב משתה תמיד. He is thinking about the Gemara in BB 145b:

אמר רבי זירא אמר רב מאי דכתיב כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה

Zogt Reb Akiva Eiger, from the Mishna it seems that there is a mitzva of Mishteh v'Simcha on Purim Kattan. From the Gemara is seems there is no such mitzva on Purim Kattan.  טוב לב משתה תמיד -  זה בעל משנה -  - if you follow the Mishna, you will have mishteh v'simcha on Purim katan.

(Reb Chaim B brings a surprising Chiddush from Reb Chaim Kanievsky on Purim Kattan Meshulash and a less surprising Chiddush from the Lubavitcher Rebbe on Purim Kattan in general.)